אנדרטה להווה
עבד עאבדי
בדרכם לתרבות יוצרת העמידו האומות את עולם מחשבתם באמצעות סמלים וטכסים אשר באו לידי ביטוי בבניית מקדשים, מקומות פולחן, אובליסקות ומצבות אבן.
בעקבות התקדמותה של האנושות במשך הדורות, הפכו מבנים אלה לסמלים ולסיכומים של עולם אשר חלף, אך הם לא נמחו כליל. דור בא ודור הולך ומשאיר אחריו מצבות אשר קיומן נמשך בהווה. שרידים אלה נוסכים עלי עצבות, המגיעה אלי מתוך זקיפות קומת הדקל, עומק שורש הצבר, מתוך רום מסגד זנוח, או פעמון כנסיה חלוד אשר לא יהדהד עוד. אני חש את פצעי רצף העבר הלא-רחוק, ואת סבלו: המשטחים הסלעיים של אבן חומה מוטלים לפני הבולדוזרים של "הקידמה", וטעמתי את מליחותה הדומה לזו הניגרת על מצח שחום. אותה זיעה אשר ההיסטוריה, טעונת המרירות, הפכה לדמעות כבדות הניגרות על מצבות שהפכו אנדרטאות בכפרים סכנין, כפר קאסם, טנטורה ודיר-יאסין.
האנדרטה אשר הקמנו בכפר סכנין תהווה עדות ונדר להשתייכות הנצחית לאדמה זו ולתפילתה, ולבניה החשים להגן על אדמתם-הורתם.
עבודתנו המשותפת, של עמיתי גרשון קניספל ושלי, הינה הגשמתו של הרעיון של שיתוף פעולה יוצר בין שני העמים, כדי למנוע חזרה על הטרגדיה, וכדי שמאמצינו יורישו לעתיד אנדרטאות שלום ודו-קיום בארץ זו.
התשובה
גרשון קניספל
שאלו אותי שוב ושוב, למה יצרנו את אנדרטת "יום האדמה" בסכנין?
בימים קדומים הערימו גלי-אבנים להשארת עקבות ולגרוש הרוח הרעה...
והרי רק רוח רעה היא המאלצת עובדי אדמה לנטוש אדמתם, ורוח רעה היא הפוגעת בזכות אכרים לעבד אדמתם בשלווה.
והאין זו הרוח הרעה ששפכה דמם של חפים מפשע, שכל עוונם היה בכך שביקשו למחות נגד נישולם מאדמתם...
וזאת תשובתי:
הקמתי עם ידידי ועמיתי עבד עאבדי "גל-גושים זה" מאותה סיבה עצמה: לגרש הרוח הרעה ולהשאיר עקבות, עקבות למעשי חמס, גזל ונשל, אך גם עקבות ליצירה משותפת שתהפוך בבוא העת לתעודה, בה יפגשו הדורות הבאים, אשר יתקשו להאמין כי היה היתה...
ואם תרצו יצירת ערובה! למען לא תחזור שנית.
|
