"סיפורה של אנדרטה: יום האדמה בסכנין 1976-2006"

עבד עאבדי וגרשון קניספל

צילומים: רפיק בכרי, אמין בשיר, גדעון גיתאי, סלאם מוניר דיאב, ניקולא עבדו, ירון קמינסקי, ארכיון אל-אתיחאד ועוד אוצרת: טל בן צבי

התערוכה "סיפורה של אנדרטה: יום האדמה בסכנין 1976-2006", מעמידה במרכזה את האנדרטה לציון יום האדמה בסכנין, כמרחב של מאבק, זיכרון וזהות של המיעוט הפלסטיני בישראל.

יום האדמה הראשון נערך ב30.3.1976 במחאה על החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באזור סכנין למטרה של יהוד הגליל ". מנהיגי רק"ח וראשי המועצות הערביות בגליל קראו ליום של שביתה כללית והפגנות מחאה ב30 למרץ. ההפגנות נערכו בעיקר בכפרים סכנין, עראבה ודיר חנא. במהלך ההפגנות התעמתו כוחות צה"ל עם המפגינים במהלכם נפצעו רבים ונהרגו 6 איש. ששת ההרוגים היו: ח'יר מוחמד יאסין מעראבה, רג'א חסין אבו-ריא, ח'דר עבד ח'לאילה וח'דיג'ה שואהנה מסכנין, מוחמד יוסף טאהא מכפר קנא וראפת זוהיירי מנור-שמס, שנורה בטייבה.

במהלך השנה שלאחר אירועי יום האדמה החליטו עבד עאבדי וגרשון קניספל על הקמת האנדרטה לציון יום האדמה בסכנין, וזאת בתמיכתו של ראש המועצה המקומית של סכנין, דאז, ג'מאל טראבה. ב30.3.1977 ביום השנה, הציגו האמנים לפני ועד המועצות הערביות בגליל וקהל רב משתתפים את מודל האנדרטה.

בנית מבנה האנדרטה בסופו של מרץ 1978 ארכה מספר שעות במאמץ משותף של מספר רב של פועלי בנין מסכנין. תמיר שורק (ראו קישורים: Sorek Tamir, 2002), מציין כי במהלך הבניה נעצר על ידי המשטרה ראש המועצה המקומית של סכנין, ג'מאל טרביה באשמת מתן אישור לבניה בלתי חוקית, אולם כעבור מספר שעות הוא שוחרר. ביום חמישי, ב30.3.1978 נערך טקס גילוי האנדרטה בבית הקברות בסכנין. בסקירה האירוע, (31.3.1978) כתב סופר "הארץ" בגליל:

"יום האדמה" עבר אתמול בלי שום תופעות אלימות ולא היה צורך בהתערבות המשטרה. האוכלוסיה הערבית בארץ ציינה את היום באירוע מרכזי אחד – בכפר סכנין במרכז הגליל [...] בעצרת הגדולה בסכנין הוסר הלוט ממצבה לזכר הרוגי ההתנגשויות מלפני שנתיים, עבודתם של האמנים גרשון קנספל ועבד עאבדי מחיפה [...] לעצרת נהר קהל אלפים מרחבי הארץ. נשאו דברים בעצרת חברי הכנסת של חד"ש תאופיק זיאד, מאיר וילנר וחנא מויס וכמה ראשי מועצות מקומיות [...] מסוק משטרה חג מידי פעם מעל הכפר ואחר כך נודע כי צילם את משתתפי העצרת."

עצרת זו הפכה לאירוע מרכזי בזיכרון הקולקטיבי של המיעוט הפלסטיני בישראל. שורק מציין כי זו פעם הראשונה שסימבול של לאומיות פלסטינית נוכח במרחב הציבורי, ולאורך זמן. מ1978 ועד היום, במשך כמעט שלושים שנה, בכל 30 למרץ הופכת האנדרטה לנקודת ציון מרכזית של טקסי הזיכרון לאירועי יום האדמה בגליל. טקסים אלה משקפים את מקומו המכונן של יום האדמה בתרבות הלאום הפלסטינית אולם במקביל הם משמשים במה למאבקים פוליטיים חברתיים ותרבותיים משתנים, בכל תקופה ותקופה. אירועים אלה באים לידי ביטוי בצילומי עיתונות דוקומנטאריים המתעדים את טקסי יום האדמה בסכנין. חלקם של צילומים אלה הוצגו במהלך השנים בעיתונות הערבית בעיקר בעיתון אל- אתיחאד אשר סיקר בהרחבה ובאופן רציף את טקסי יום האדמה בישובים הערבים בגליל.

בצילומיהם של רפיק בכרי, אמין בשיר, גדעון גיתאי, סלאם מוניר דיאב, ניקולא עבדו, ירון קמינסקי ועוד, נראה כי נוצרת איקונוגרפיה של זיכרון ואבל הייחודים למיעוט הפלסטיני בישראל. איקונוגרפיה זו מבוססת על צבעוניות הדגלים (דגל פלסטין באדום-לבן-שחור-ירוק, דגלים אדומים של המפלגה הקומוניסטית ודגלים ירוקים של התנועה האסלאמית) ועל סמלים החוזרים בתהלוכות הזיכרון כתמונת פניו של צה גוורה כמנהיג המהפכה, דימוי המגל והפטיש של המפלגה הקומוניסטית ודימוי הילד "חנדלה" של המאייר נאג'י אל-עלי. בצילומים ניתן לראות את התהלוכה המרכזית רבת המשתתפים, את הטקסים בבתי הספר, את אישי הציבור עולים במדרגות עם זרי פרחים עגולים ועליהם ההקדשות לשהידים, את טקס התפילה "אלפאתחה" והמבט אל עבר הידיים, וטקסי הנחת הזרים והנאומים הפומביים לציבור ברחבה שלפני האנדרטה. בשנים האחרונות עולים לאנדרטה בבית הקברות בסכנין, גם בכל אוקטובר בסיומה של "הצעדה לזכר השהידים", הרוגי אוקטובר 2000. כך מתעצמת עם השנים מעמדה של האנדרטה כמקום זיכרון ואבל מרכזי בתרבות הלאום הפלסטינית.

למרות האופי העכשווי של התהלוכות חוזרים הנאומים שוב ושוב לקשר שבין המיעוט הפלסטיני לאדמתו. קשר זה הוא הנושא הפיסולי המרכזי באנדרטה דמוית סרקופג בעל ארבעה דפנות. התבליטים על כל דופן הם יציקת אלומיניום הנראה מרחוק כעין חימר. בדופן הראשונה מפוסלת דמות המרימה מעין סל תבואה גדול או אבן גדולה ושתי דמויות הרוכנות לאסוף את הקציר. על הדופן נכתב באנגלית ערבית ועברית: "עוצב על ידי ע. עאבדי וג. קניספל להעמקת ההבנה בין שני העמים". בדופן השנייה מפוסלת דמות אישה ובידיה זרעים, על הדופן נכתב :"יד לחללי יום האדמה 30.3.1976 ", בדופן השלישית מפוסלות שני נשים אבלות על ברכיהן, שכפות ידיהן מכסות את פניהן, בין שתי הדמויות הכתובת בערבית בלבד: "הם נפלו חללים כדי שנחיה.. הם חיים. חללי יום ההגנה על האדמה 30 במרץ 1976" וכן שמות ההרוגים ומקומות הישובים שלהם. בקצה הדופן השמאלי נראה מעין בור כאשר יד פונה מפנים הבור החוצה ספק אוחזת ספק מבקשת עזרה. ואילו הדופן הרביעית היא חסרת טקסט. שתי דמויות נראות בה שוכבות כגופות אחת תחת השנייה יוצרות קומפוזיציה אופקית ושלווה. לצד האנדרטה במנותק ממנה ממוקמת המחרשה. כאשר עובדי האדמה נרצחים, המחרשה נשארת מיותמת ושבורה.

מותם של עובדי ההאדמה והקריאה לצדק אוניברסאלי, היא זאת שעמדה בבסיס העבודה המשותפת של עבד עאבדי וגרשון קניספל. עמדה זו באה לידי ביטוי בהוצאה לאור בשנת 1978, של מארז דפוס מרשים בהיקפו, שכלל: רישומי הכנה וצילומים של האנדרטה מיד לאחר הצבתה, וכן טקסטים של סמיח אל קאסם, יהושע סובול ושל האמנים עבד עאבדי וגרשון קניספל.

טקסטים אלה בערבית, עברית ואנגלית, המצורפים כאן בהמשך, נכתבו לפני כמעט שלושים שנה. אולם נראה כי הסולידאריות האנושית הנושבת מבין שורות הטקסטים רחוקה מכאן עד מאד. האנדרטה בסכנין הינה הביטוי הראשון במרחב הציבורי לזהות וזיכרון של המיעוט הפלסטיני בישראל, לתקופתה היא גם ביטאה קריאה לסולידאריות, צדק והבנה בין שני העמים. כיום, ראוי לחזור על קריאה טקסטואלית וציבורית זו.